בעיניו של בן-חמו, כך נראה, כל אשר פוגע, ובלתי נוח לאוזן העיריה - הרי פסול הוא מעיקרו, ויש לסלקו מן העין. ואכן, העובדים נותרו המומים. בשלב הראשון חשבו כי ישנה בעיית תקשורת ברשת האינטרנט. ניסיונם לגלוש לאתר האמור - לא צלח. משעברו כמה שעות, והשיח התפשט והתרחב במסדרונות העיריה, הבינו העובדים, כי פשר ה"תקלה" - בהחלטת ה"בוס".
בן-חמו, ראש עיר נבחר, ראש רשות ציבורית, מי שאמור לייצג את התנהלות המנהל התקין בישראל, ומי שכפוף לכללים חוקתיים ומנהליים כאחד - החליט על דעת עצמו, ועצמו בלבד, לקבור את מושג חופש הביטוי על כל היבטיו. הוא החליט להתעלם מעקרונות הדמוקרטיה, כמו גם להתעלם מפסיקת בית המשפט.
והנה, עוד יותר מהחלטתו הפסולה, מפליאה יותר עצם תגובתו של ראש העיר למעשה. "חסימת אתר 'לוקאל' לכלל עובדי העיריה", נכתב בלשון התגובה, "הינה צעד מתבקש, לנוכח ההכפשות וההשמצות המתפרסמות באתר זה כנגד פועלה של העיריה, ללא כל צנזורה ושמירה על רמה נאותה של אתיקה עיתונאית, שלא לומר רמה תרבותית, מינימלית".
לדברי העיריה, "שום גוף, לרבות עיריית כפר-סבא, אינו יכול להשלים עם מצב שבו כלי תקשורת נותן במה לכל אדם להתבטא בעילום שם, ללא כל בדיקה או נשיאה באחריות, תוך שהוא מעלה כנגד העיריה, עובדיה ונבחריה טענות חסרות שחר, שיש בהן כדי לפגוע בעבודה הברוכה הנעשית בעיריית כפר-סבא. עיריית כפר-סבא דוגלת בשקיפות, חופש ביטוי, יושר ציבורי ודו שיח תרבותי, ומוכנה להתמודד עם כל ביקורת באשר היא - אך הדבר אינו ניתן לביצוע כאשר המבקר הינו עלום שם, ללא כל יכולת לזהותו".
הייתכן, אנו נשאל בתמיהה, כי עיריית כפר סבא אכן דוגלת ב"שקיפות, בחופש ביטוי, יושר ציבורי ודוח שיח תרבותי"? - מסופקני. ראש העיר, כך נראה, איננו מוכן להשלים עם מציאות במסגרתה כלי תקשורת נותן במה לאדם המתבטא בעילום שם. אם כך הדבר, ואכן כך הוא, אזי נראה שראש העיר שכח להתעדכן בעובדה כי בסיס חופש הביטוי באינטרנט, אורגן מאורגני התקשורת, וסמל חופש הביטוי, מתבסס, בין היתר, על כתיבה והתנסחות בעילום שם.
ולא רק זאת. נראה כי בן-חמו יצר אפוא, יש-מאין, כללי צנזורה חדשים. לא עוד "פגיעה קרובה לוודאי בבטחון המדינה ובסדר הציבורי" - יהוו בבחינת כללי בוחן לצנזורה, כי אם חוסר "אתיקה עיתונאית". על בסיס ראייה זו, הרי שניתן לצנזר כל כתבה בעיתון, בטלוויזיה, במקומון או באינטרנט, אשר חוטאת בחוסר אתיקה עיתונאית. ואל זאת נשכח: המפקח על כללי האתיקה הוא ראש העיר בעצמו. הוא, ולא אחר.
וכאן, כמובן, אין סוף למקוריותו של ראש העיר. מר בן-חמו התלונן כי קיומו של האתר, "גוזל מזמנם היקר של עובדיו". במקום לעבוד, הוא טען בראיון לגלי צה"ל, "הרי שהם גולשים באינטרנט". על זאת נשאל בתמיהה: מר בן חמו, אם האינטרנט גוזל מזמנם של עובדיך, מדוע לא לחסום את כלל הגישה לרשת? מדוע לקיים צנזורה סלקטיבית? מדוע לחסום אתר אחד, ולהותיר אתר אחר? האם עובדיך לא יוכלו לגלוש גם אז? האם בגלישה לאתרי חדשות אחרים אין הם משליכים את זמנם לריק?
דבריו של בן-חמו משולים אפוא לאותו אדם הטוען כי אינו פוגע בזכותם של עובדיו לקרוא עיתון, אך במקביל, תולש את העמודים שאינם נראים לו "נחוצים". את העיתון, הוא יאמר בפליאה, "הם הרי יכולים לקרוא".
פגיעה אנונימית באנשי ציבור באינטרנט, אינה תופעה חדשה בעולם התקשורת. מאז עלה האינטרנט לאוויר, ומאז התאפשר להגיב ללשון הכתבות, רבים מנצלים את הבמה וחושפים את ליבם כנגד יעדם. גם פגיעה מכוונת של עיתונאים, גלויי שם, בראשי הערים, אינה תופעה חדשה. את "לשון הרע" - הרי תמיד ידענו. אך כאן בא הפתרון: כל אדם הנפגע מדבר פרסום, יכול לממש את זכותו המשפטית ולהגיש תביעה כנגד המשמיץ. כל אדם הנפגע מדבר הפרסום באינטרנט יכול לפנות לבעל האתר ולדרוש ממנו לעשות מעשה. משלא כך - רשאי הוא, להגיש תביעת דיבה, לתבוע בגין "לשון הרע" ואף לזכות בפיצויים. או אז - בית המשפט יהיה הפוסק, בית המשפט יכריע - הוא, ולא אחר.
בשם עקרונות הדמוקרטיה, בשם המנהל התקין, ובשם חופש הביטוי, יש אפוא לגנות נחרצות את החלטתו של ראש העיר - ולקרוא להדחתו לאלתר. החלטתו של בן-חמו, מהווה אך דוגמה אחת למציאות הבאושים במנהל הישראלי. כל אדם המגיע לעמדת כוח, ממנה עצמו ל"איש הכול יכול", ומנתק עצמו מכבלי עקרונות המשפט. נגד זה יש לצאת, נגד כך יש לפעול.
